אודות

צילום: יובל חן, איור: נדב נחמני

קוראים לי מאירה ברנע-גולדברג, נולדתי בשנת 1978 בפתח תקווה, ילדה רגילה לחלוטין, אפשר לומר ממוצעת, ואם תשאלו כמה מהמורים שלי בבית הספר, אולי פחות מממוצעת…

כמעט כל הילדות שלי עברה בשעמום מוחלט, כשאת רוב הזמן העברתי בדמיונות שאני אחת הדמויות מהספרים הרבים שקראתי.
בדמיוני היו לי חבורה סודית, סיסמה סודית, מחבוא סודי, ואילו בפועל לא ממש היו לי חברות.
בדמיוני ראיתי את עצמי נלחמת באחת המחתרות שפעלו בארץ לפני קום המדינה, כפי שעשו גיבורי ילדותי בספרים, ואילו בפועל העדפתי לשבת לקרוא בבית, רצוי במזגן, ואפילו לטיולים בתנועות הנוער סירבתי להצטרף מטעמי עצלות.

כשהייתי קטנה חלמתי להיות סופרת מפורסמת, אבל לא האמנתי בעצמי ולא חשבתי שזו אפשרות מציאותית בכלל, לכן לא סיפרתי את זה לאף אחד, אלא העדפתי לכתוב יומן אישי. לאחר שהשתחררתי מהצבא (בשירות אפרורי לחלוטין, שגם בו רוב הזמן ישבתי בצד וקראתי ספרים), חיפשתי עבודה שתהיה כרוכה באהבה הגדולה שלי – ספרים.

לשמחתי, נפתחה חנות חדשה של "צומת ספרים" בקניון הגדול בפתח תקווה, והתקבלתי לעבודה כמוכרת. למרות האכזבה הרבה שחשתי כשגיליתי שלא ניתן לקרוא ספרים במהלך המשמרת וצריך באמת לעבוד, הצלחתי להחזיק מעמד בעבודה, ולראשונה הרגשתי שלחיים שלי יש משמעות. אהבתי את המגע עם הספרים, את הלקוחות שהקשיבו להמלצות שלי וחזרו אלי במיוחד כדי לשתף אותי בחוויות הקריאה שלהם. בחנות הזאת גם הכרתי את בעלי חנן, כך שהכול התחבר בדיוק כפי שצריך.

עם הזמן עברתי לנהל כמה חנויות ברשת "צומת ספרים": בקניון הגדול בפתח תקווה, בירקונים וברמת השרון, ובהמשך אף קודמתי לתפקידי ניהול בכירים:
מנהלת משאבי אנוש, מנהלת שירות לקוחות, מנהלת הדרכה ומנהלת אזור. רציתי כל כך להיות סופרת, אבל המפגש עם סופרים במסגרת תפקידי גרם לי לחשוב שמדובר במשימה בלתי אפשרית, עד שהספר הראשון שלי "כמה רחוק את מוכנה ללכת" פרץ ממני מבלי משים. הספר נכתב בעקבות חוויות שעברתי במשך חמש שנים, שבהן ניסיתי להיכנס להיריון, ללא הצלחה.

הספר ראה אור בשנת 2011 בהוצאת כנרת זמורה ביתן (כמו כל ספרי), וכבר מהרגע הראשון הפך לרב-מכר גדול והפיק תגובות מופלאות מהסביבה.

מחוזקת מהצלחת הספר הראשון שלי, ומהעובדה שבעקבותיו קיבלתי טור אישי באתר האינטרנט "מאקו" התפניתי לכתוב את הספר השני שלי, והפעם, כחובבת ספרי נוער, כתבתי את "כראמל" – ספר פנטזיה קסום ומשעשע, שאת ההשראה לכתיבתו קיבלתי מהסופרים האהובים עלי:
רואלד דאל, פרנסס הודג'סון ברנט, לוסי מוד מונטגומרי ופרנק באום.

כראמל, חתול קסום שיודע לדבר, להפוך לרואה ואינו נראה, לקרוא מחשבות ולהפוך אבנים לזהב, מגיע לידיהם של רובי ושני אחיו הגדולים, אלא שסוכנת הבית המרושעת גברת בלום חומדת אותו.
בזמן כתיבת הספר לא יכולתי לדמיין שאני כותבת את רב-המכר הכי גדול שלי, שבזכותו לראשונה יכירו בי כסופרת "אמיתית". אני זוכרת את עצמי כוססת ציפורניים ופוחדת שאקבל מכתב דחייה מההוצאה.

בשנת 2018 התבשרתי כי זכיתי בפרס שרת התרבות והספורט בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער על שם דבורה עומר.
בנימוקי הועדה נכתב שדמותו של כראמל היא דמות חד פעמית בספרות הילדים הישראלית ובעלת איכויות של גיבוריה הגדולים של ספרות הילדים העולמית.

אחת ההחלטות החשובות שלי הייתה לשלב בסדרת כראמל את דמותו של "ויש" המבוססת על הבן שלי אשר נמצא על הרצף האוטיסטי.

אי אפשר היה לדמיין ששמונה שנים לאחר מכן הספר יהפוך לקלאסיקה בהתהוות, ומספר אחד תצא סדרת ספרים שתמכור מאות אלפי עותקים.
אי אפשר היה לדמיין שהסדרה תעובד לסדרת טלוויזיה מצליחה בכאן חינוכית, למחזמר בתיאטרון אורנה פורת ובקרוב אוכל לשתף בעוד הפתעות מרגשות.

בשנים האחרונות אני מתמקדת יותר בכתיבת ספרי ילדים ונוער אבל בהחלט חושבת על ספר המבוגרים הבא.

סדנאות הכתיבה שאני מנחה נפתחות פעמיים בשנה. אני מלמדת כתיבת פרוזה וכתיבת ספרי ילדים ונוער.

החלום הגדול שלי הוא להפוך את כראמל לסרט דיסני. בעבר היו אנשים שצחקו כששיתפתי אותם ברצון הזה,
אבל לשמחתי למדתי להתעלם מתגובות לא מכבדות ואני נהנית להשתעשע בכל מיני רעיונות על העתיד.
האם אצליח? נדע בהמשך…