אודות

קוראים לי מאירה ברנע-גולדברג, נולדתי בשנת 1978 בפתח תקווה, ילדה רגילה לחלוטין, אפשר לומר ממוצעת, ואם תשאלו כמה מהמורים שלי בבית הספר, אולי פחות מממוצעת…
כמעט כל הילדות שלי עברה בשעמום מוחלט, כשאת רוב הזמן העברתי בדמיונות שאני אחת הדמויות מהספרים הרבים שקראתי.
בדמיוני היו לי חבורה סודית, סיסמה סודית, מחבוא סודי, ואילו בפועל לא ממש היו לי חברות.
בדמיוני ראיתי את עצמי נלחמת באחת המחתרות שפעלו בארץ לפני קום המדינה, כפי שעשו גיבורי ילדותי בספרים, ואילו בפועל העדפתי לשבת לקרוא בבית, רצוי במזגן, ואפילו לטיולים בתנועות הנוער סירבתי להצטרף מטעמי עצלות.

כשהייתי קטנה חלמתי להיות סופרת מפורסמת, אבל לא האמנתי בעצמי ולא חשבתי שזו אפשרות מציאותית בכלל, לכן לא סיפרתי את זה לאף אחד, אלא העדפתי לכתוב יומן אישי.
לאחר שהשתחררתי מהצבא (בשירות אפרורי לחלוטין, שגם בו רוב הזמן ישבתי בצד וקראתי ספרים), חיפשתי עבודה שתהיה כרוכה באהבה הגדולה שלי – ספרים.

לשמחתי, נפתחה חנות חדשה של "צומת ספרים" בקניון הגדול בפתח תקווה, והתקבלתי לעבודה כמוכרת. למרות האכזבה הרבה שחשתי כשגיליתי שלא ניתן לקרוא ספרים במהלך המשמרת וצריך באמת לעבוד, הצלחתי להחזיק מעמד בעבודה, ולראשונה הרגשתי שלחיים שלי יש משמעות. אהבתי את המגע עם הספרים, את הלקוחות שהקשיבו להמלצות שלי וחזרו אלי במיוחד כדי לשתף אותי בחוויות הקריאה שלהם. בחנות הזאת גם הכרתי את בעלי חנן, כך שהכול התחבר בדיוק כפי שצריך.

עם הזמן עברתי לנהל כמה חנויות ברשת "צומת ספרים": בקניון הגדול בפתח תקווה, בירקונים וברמת השרון, ובהמשך אף קודמתי לתפקידי ניהול בכירים: מנהלת משאבי אנוש, מנהלת שירות לקוחות, מנהלת הדרכה ומנהלת אזור.
רציתי כל כך להיות סופרת, אבל המפגש עם סופרים במסגרת תפקידי גרם לי לחשוב שמדובר במשימה בלתי אפשרית, עד שהספר הראשון שלי "כמה רחוק את מוכנה ללכת" פרץ ממני מבלי משים. הספר נכתב בעקבות חוויות שעברתי במשך חמש שנים, שבהן ניסיתי להיכנס להיריון, ללא הצלחה.
הספר ראה אור בשנת 2011 בהוצאת כנרת זמורה ביתן (כמו כל ספרי), וכבר מהרגע הראשון הפך לרב-מכר גדול והפיק תגובות מופלאות מהסביבה.

מחוזקת מהצלחת הספר הראשון שלי, ומהעובדה שבעקבותיו קיבלתי טור באתר האינטרנט "מאקו" (טור בשם "סופר מאמי"), התפניתי לכתוב את הספר השני שלי, והפעם, כחובבת ספרי נוער, כתבתי את "כראמל" – ספר פנטזיה קסום ומשעשע, שאת ההשראה לכתיבתו קיבלתי מהסופרים האהובים עלי: רואלד דאל, פרנסס הודג'סון ברנט, לוסי מוד מונטגומרי ופרנק באום.

כראמל, חתול קסום שיודע לדבר, להפוך לרואה ואינו נראה, לקרוא מחשבות ולהפוך אבנים לזהב, מגיע לידיהם של רובי ושני אחיו הגדולים, אלא שסוכנת הבית המרושעת גברת בלום חומדת אותו. בזמן כתיבת הספר לא יכולתי לדמיין שאני כותבת את רב-המכר הכי גדול שלי, שבזכותו לראשונה יכירו בי כסופרת "אמיתית". אני זוכרת את עצמי כוססת ציפורניים ופוחדת שאקבל מכתב דחייה מההוצאה.

באותה תקופה התחלתי לכתוב טור בעילום שם במאקו, "ילד מיוחד שלי", שבו כתבתי על האימהות המיוחדת לבני שבגיל שנתיים וחצי אובחן כאוטיסט. כעבור זמן, בשנת 2015, החלטתי "לצאת מהארון" ולפרסם את שמי בגלוי. באותה השנה ראה אור ספרי השלישי "משפחה לדוגמה". הספר עוסק בסכסוך משפחתי גדול, כשברקע אחת הדמויות מתחילה לחשוד שבנה הקטן אוטיסט. הספר נכנס גם הוא לרשימות רבי-המכר בשבוע שבו יצא לאור, וזכה לביקורות טובות ולשבחים רבים.

בתקופה זו החלטתי שלאחר 15 שנה הגיע הזמן להתפטר מהעבודה ולצאת לדרך חדשה. התחלתי להנחות קבוצות תמיכה להורים לילדים אוטיסטים ב"בית ליאור", וללוות סופרים בתחילת דרכם בתחומים השונים שבהם נזקקו לעזרה: כתיבה, עריכה אך בעיקר שיווק.
גיליתי שרוב הסופרים אינם יודעים כיצד לשווק את הספרים שלהם ואת עצמם, ובימינו כל מי שחולם להיות סופר חייב לדעת לעשות גם את זה.

לאחר שעזבתי את "צומת ספרים", השתוקקתי להמשיך להמליץ לאנשים על ספרים, ולשמחתי הרבה קיבלתי טור במאקו בשם "הספרייה של מאירה", שבו אני ממליצה עד היום על ספרי קריאה טובים לילדים ולנוער, ומדי פעם למבוגרים. כמו כן יש לי טור אישי, "סופר אמא", במקומון "העיר מלאבס" של רשת שוקן, ובו אני כותבת על החיים שלי, ובכל פעם גם ממליצה על ספרים.

בשנת 2017 ראה אור ספרי הרביעי "כראמל 2 – הנקמה", המשך לסדרת הנוער "כראמל".
ההצלחה שלו השאירה אותי המומה. לאחר חודש בחנויות הוא טיפס לאט-לאט ובהתמדה למקום הראשון ברשימת רבי-המכר.
בשנה זו הרגשתי שיש לי הרבה מה לתת לכותבים בתחילת דרכם בתחום הכתיבה והשיווק, ופתחתי סדנאות כתיבה מיוחדות, שבהן אני מלמדת כתיבה אך גם פותחת צוהר לעולם הספרות בישראל וחושפת המון מידע וסודות מהתחום, דברים שאיש לא יכול לנחש או לדעת אם הוא לא עבר את מה שאני עברתי בכל השנים האלו.

שנת 2018 הייתה השנה המרגשת בחיי; בחודש מאי ראו אור בו-זמנית שני ספרים חדשים שלי. הראשון "מסעותי עם חמותי" ספר למבוגרים; השני, החלק השלישי בסדרת הנוער כראמל, "כראמל 3 – נער החידות". שני הספרים נכנסו כבר בשבוע הראשון לרשימות רבי-המכר, וכראמל 3 נכנס ישירות למקום הראשון! (פעם ראשונה שדבר כזה קורה לספר שלי. את צעקות השמחה שלי שמעו עד אוסטרליה…)

כמי שחיה את השטח יום-יום ויודעת עד כמה קשה להצליח בישראל כסופרת, אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, וממשיכה לעבוד כאילו מדובר בספר הראשון שלי.
בשנה הבאה אמור לראות אור ספר ילדים חדש, ובראש מתרוצצים להם עוד שלל רעיונות שאמורים להבשיל מתישהו לספרים חדשים (כראמל 4 בכתיבה. אל דאגה).
סדנאות הכתיבה שאני מנחה נפתחות שלוש פעמים בשנה.

אני מלווה סופרים כל השנה בתחומי השיווק והכתיבה, ומנסה להיות עבורם עוגן בעולם המטורף הזה.
אני אוהבת ספרות ישראלית ומנסה לקדם אותה ככל יכולתי (מוזמנים ללשונית "הסלון הספרותי", שבה אחת לחודש אני מראיינת סופרת ישראלית על ספריה ללא כל קשר לסיפור החיים שלה).
חלומי: להפוך לסופרת מובילה בישראל.
האם אצליח? אני מניחה שאדע בעוד עשור.